החלטה בתיק בר"ע 645/05

1.         במסגרת תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו למשיב, לטענתו, בתאונת דרכים, מינה בית משפט השלום את ד"ר דורסט, מומחית בתחום הפסיכיאטריה, לקביעת נכותו של המשיב. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן, לה ניתנה תשובת המשיב.

2.         הנימוקים המרכזיים שביסוד הבקשה מפורטים בסעיפים 16-18 שלה. על פי עמדת בא-כוח המבקשות, בהתחשב בנסיבותיו של המקרה הנדון, כאשר המשיב פנה למוסד לביטוח לאומי (להלן - "המל"ל") בבקשה שתקבע לו נכות בתחום הנפשי, היה עליו להשלים את ההליך במל"ל. למשיב נקבעו נכויות זמניות ע" וועדות רפואיות של המל"ל, אך כאשר הוזמן לוועדה מטעם המל"ל במטרה שתקבע נכותו הצמיתה, הוא ביקש תחילה דחייה ולאחר מכן לא התייצב לדיון הנוסף שנקבע. כתוצאה מכך נדחתה תביעתו לקביעת דרגת נכות על ידי המל"ל.

לטענת המבקשות, בית המשפט היה אמור להורות למשיב להתייצב לפני הוועדה הרפואית במל"ל לשם קביעה סופית של נכותו בתחום הנפשי ולא למנות מומחה מטעם בית המשפט. עוד טוענות המבקשות, כי דין הבקשה למינוי פסיכיאטר היה להידחות בשל התנהלותו ה"מזוגזגת" של המשיב, "המנסה כוחו ומתמרן, שלא בתום לב, בין קביעת נכויות מטעם המל"ל ... לבין הגשת עתירות למינוי מומחים ...".

לטענת המבקשות, מדובר בניצול לרעה של ההליכים, כאשר המשיב פונה למל"ל, מקבל נכויות זמניות, אך אינו מתייצב לפני הוועדה שאמורה לקבוע את נכותו הצמיתה: "התנהלותו זו של המשיב, אשר הביאה לסיכול קביעה סופית של המל"ל, לוקה בחוסר תום לב קיצוני, ולא היה איפוא מקום ליתן לו 'פרס' ולמנות לו מומחה בתחום הפסיכיאטרי".

בא-כוח המבקשות מלין על כך כי המשיב לא שיתף את המבקשות ואת בית המשפט בהליכים שהוא מנהל במל"ל, ורק בשלבים מאוחרים נודע לבא כוח המבקשות על מצב הדברים המפורט לעיל.

לחלופין, נטען כי בנסיבות אלה היה ראוי לחייב את המשיב, ולא את המבקשות, לשאת בשכר טרחת המומחית שמונתה.

3.         בתגובת המשיב נטען, כי מכיוון שמעולם לא נקבעה על ידי המל"ל נכותו הצמיתה בתחום הפסיכיאטרי, אין מניעה שימונה מומחה מטעם בית המשפט לקבוע את נכותו בתחום זה. המשיב מפנה לבקשות השונות שהגיש לבית משפט השלום ושבכולן הוא חזר על עתירתו למינוי מומחה בקשר עם נכותו הנפשית.

באת-כוח המשיב עומדת על זכותו שימונה לו מומחה מטעם בית המשפט, גם במצב בו המשיב החל בהליכים במל"ל לצורך קביעת נכותו, וזאת על יסוד פסק הדין שניתן ברע"א 1619/93 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו, פ"ד מז(4), 89. כידוע, על פי הלכת  טטרו,  אם עובר לקבלת חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, עדיין לא נקבעה דרגת הנכות של התובע על ידי המל"ל, כי אז אין התובע מחויב בדרגת הנכות שנקבעה לו על פי דין, במובן סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. עוד נפסק בפרשה הנ"ל, כי: "אין מקום למנוע מנפגע את זכותו לכך שבית המשפט ימנה מומחה או מומחים רפואיים על מנת שאלה יקבעו את דרגת נכותו, רק מפני שפתוחה בפניו הדרך לקביעת דרגת נכותו כנפגע תאונת עבודה על פי חוק הביטוח הלאומי". בפסק הדין בעניין טטרו נפסק גם כי:

"הדרך שנקבעה בסעיף 6א לחוק הפיצויים בתקנות שהותקנו על פיו, היא הדרך הרגילה לקביעת כל עניין שברפואה, לרבות קביעת דרגת הנכות הרפואית בתביעות לפי חוק הפיצויים. סעיף 6ב לא בא אלא לקבוע חריג לדרך רגילה זו, כשמתקיימים כל התנאים הנזכרים בסעיף 6ב. אך סעיף 6ב אינו כולל כל הוראה על פיה חובה על הנפגע, שניתן לקבוע דרגת נכות לפי כל דין עקב תאונה המהווה גם תאונת דרכים, למצות דרך זו קודם שבית המשפט ינקוט בהליכים שמתווים סעיף 6א והתקנות שהותקנו על פיו, ואין לקרוא אל תוכו את מה שאין בו.

...

מכל מקום, באין הוראה המחייבת עיכוב הליכים לקביעת דרגת הנכות 'לפי כל דין' (כשקיימת אפשרות לקביעה כזו), אין לכפות עיכוב כזה על הנפגע".

לשיטת המשיב, העובדה שהחל בהליכים לקביעת דרגת נכות צמיתה במל"ל, הליכים שלא הסתיימו בקביעה כאמור, אינה יכולה לשלול את הזכות המוקנית לו להוכיח את נכותו הרפואית באמצעות מומחה שימנה בית המשפט.

המשיב טוען גם טענת שיהוי כנגד הגשת הבקשה, טענה שהמבקשות ביקשו לאפשר להן להגיב לה. מכיוון שבדעתי לדחות את הבקשה מטעמים אחרים, מבלי להיזקק לטענת השיהוי, אין צורך גם להחליט בבקשת המבקשות להגיב לטענה האמורה.

4.         לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות. אכן, קיימים מקרים בהם ההליכים במל"ל יצדיקו עיכוב מינוי מומחה על ידי בית המשפט עד להשלמת הליכים אלה. בא כוח המבקשות מסתמך בנדון על ההחלטה ברע"א 4967/01 ורדי נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2001(3), 1534.

בהחלטה זו חזר כב' השופט אור ואישר את ההלכה, אשר נפסקה בענין טטרו הנ"ל, לפיה: "... במקרים בהם וועדה מטעם המוסד לביטוח לאומי כבר בדקה את הנפגע והיא אמורה לפרסם את תוצאותיה תוך זמן קצר, רשאי בית המשפט להחליט שלא למנות מומחה רפואי מכוח סעיף 6א, אלא להמתין להכרעת הוועדה ולחסוך בכך את עלויות הדיון".

דא עקא, המקרה דנן אינו נמנה על המקרים בהם יהיה מקום להמתין להכרעת הוועדה של המל"ל. במקרה דנן לא מדובר במצב בו המשיב כבר נבדק לצורך קביעת נכות צמיתה, כאשר הוועדה "אמורה לפרסם את תוצאותיה תוך זמן קצר". המשיב בחר שלא להיבדק כלל ואף הביא לכך שתביעתו למל"ל נדחתה. זו זכותו, וככל שהדבר נוגע לסוגיית מינוי מומחה מטעם בית המשפט, הרי שאין לחסום את דרכו של המשיב ואין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, אשר מינה את ד"ר דורסט כמומחית מטעמו, בקבעו כי: "התובע בחר למצות את המסלול של מינוי מומחה בתחום זה במסגרת ההליך המתנהל כאן". במסקנה זו אין מקום להתערב, מה גם שבכל מקרה השאלה אם להמתין לקביעת המל"ל נמסרה לשיקול דעתו של בית המשפט קמא, ואין מקום להתערב בשיקול דעת זה.

להשלמת התמונה יודגש, כי לא נטען על ידי המבקשות, שלא היתה קיימת ראשית ראיה שתצדיק מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי.

בנסיבות העניין גם אין מקום לסטות מהנהוג במקרים כגון-דא ולהטיל על המשיב לשאת במימון ביניים של שכר טרחת המומחה.

5.         סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשות תישאנה בהוצאות המשיב, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסכום כולל של 1,500 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ.